מה
זה ספורט?
ספורט היא פעילות שמטרתה השתתפות בתחרות, בבידור עצמי או בהנאה ודרכים אחרות. בדרך כלל הספורט יכלול פעילות גופנית מאומצת, אך יש ענפי ספורט דוגמת שחמט שאין בהם פעילות גופנית רבה.
עד עצם היום הזה מתנהל ויכוח בין מומחי הספורט, חוקריו והמעורבים בו בצורה זו או אחרת, באשר להכללתם של פעילויות מסוימות כספורט. בהקשר זה עולה השאלה לגבי הכללתם של ענפי ספורט עממיים, מיתולוגיים, אתניים ואחרים.
מקורו של הספורט בפעילות שנועדה להבטיח את הישרדות המין האנושי כגון ציד, דיג ומשחקי ילדים שנועדו להגביר את קישורי המוטוריקה שלהם, השתתפות פעילה בחיי הקהילה ועוד. משחקי גורים קיימים גם אצל בעלי חיים. פעולות אלו הפכו לספורט כשנותק הקשר בינן לבין הצורך לעסוק בהן לצורך ההישרדות.
קיימים פרטי אומנות ומבנים הרומזים לכך שהסינים עסקו בספורט כבר בסביבות שנת 4000 לפנה"ס. נראה כי התעמלות הייתה ענף ספורט פופולרי במיוחד בעברה של סין. אנדרטות לפרעוני מצרים העתיקה רומזים כי כבר לפני אלפי שנים התעסקו המצרים בספורט, ביניהם ענפי השחיה ודייג. בין ענפי הספורט האחרים ניתן היה למצוא את ענף הטלת הכידון, קפיצה לגובה והיאבקות. לענפי הספורט העתיקים מפרס, כגון אמנות הלחימה האיראנית זורקהנה, היו קשרים קרובים לאמנות הלחימה. בין שאר ענפי הספורט שמקורם בפרס, ניתן למנות את הפולו ואת הדו-קרב של שני אבירים על סוסים הנקרא ג'וסטינג.
מגוון רחב של ענפי ספורט התבססו בתקופת יוון העתיקה. הנפוצים שבהן היו היאבקות, ריצה, אגרוף, קפיצה למרחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס ומרוצי מרכבות. מגוון זה מצביע כי התרבות הצבאית של יוון, כמו גם בשאר התרבויות, השפיעה על התפתחות הספורט ולהפך. המשחקים האולימפיים העתיקים נערכו כל 4 שנים ביוון העתיקה, בכפר קטן בפלופוניסוס הנקרא אולימפיה על שם האלים היוונים שגרים באולימפוס.
בניגוד לגישה היוונית שראתה בספורט חלק מחינוכו של האדם ומצאה בו הקניית ערכים חינוכיים ומוסריים הגישה הרומית לגבי הספורט הייתה פרקטית ופרגמטית בהרבה. הרומאים ראו בספורט כמכשיר להכשרת חיילים טובים יותר. עדות לכך ניתן למצוא בשמו של הספורט - מחוץ (dis) לשער (porta) העיר, הרומאים לא ראו בפעילות הספורטיבית חלק מתרבות הפנאי של הקהילה ודחפו אותה אל מחוץ לגבולות העיר. זאת ועוד, בעוד שהספורט ביוון הקדומה הוגדר כ"אגון", היינו תחרות, הדגישו הלטינים את הביטוי "לודי", שמשמעו משחקי שעשועים. שוני לשוני זה משקף את הגישה השונה לפעילות הגופנית בשתי התרבויות הנידונות. כלומר היוונים הדגישו בספורט את המתחרים והלטינים - את קהל הצופים.
הפעילות הספורטיבית הפכה להיות במידה הולכת וגוברת למאורגנת ומסודרת מתקופת האולימפיאדה העתיקה ועד המאה הנוכחית. פעילויות שהיו הכרחיות להשגת אוכל ולהישרדות, הפכו להיות פעילויות סדירות המתקיימות לבידור או תחרות, כגון ציד, דיג וגננות. המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני יצרו עלייה בשעות הפנאי ואפשרו עלייה בענפי ספורט שמיועדים לצפייה, הפחתה במובחרות בענפי הספורט השונים ונגישות גדולה יותר. מגמות אלו נמשכו ואף גברו בעקבות ביאת תקשורת ההמונים ותקשורת גלובלית. המקצוענות הפכה להיות שכיחה ובכך הוסיפה לעלייה בפופולריות של הספורט. כמו כן, המקצוענות אפשרה לקחת הפסקה מחיי השגרה או מיום עבודה קדחתני במיוחד או להקל על מתחים בלתי רצויים.
עד עצם היום הזה מתנהל ויכוח בין מומחי הספורט, חוקריו והמעורבים בו בצורה זו או אחרת, באשר להכללתם של פעילויות מסוימות כספורט. בהקשר זה עולה השאלה לגבי הכללתם של ענפי ספורט עממיים, מיתולוגיים, אתניים ואחרים.
מקורו של הספורט בפעילות שנועדה להבטיח את הישרדות המין האנושי כגון ציד, דיג ומשחקי ילדים שנועדו להגביר את קישורי המוטוריקה שלהם, השתתפות פעילה בחיי הקהילה ועוד. משחקי גורים קיימים גם אצל בעלי חיים. פעולות אלו הפכו לספורט כשנותק הקשר בינן לבין הצורך לעסוק בהן לצורך ההישרדות.
קיימים פרטי אומנות ומבנים הרומזים לכך שהסינים עסקו בספורט כבר בסביבות שנת 4000 לפנה"ס. נראה כי התעמלות הייתה ענף ספורט פופולרי במיוחד בעברה של סין. אנדרטות לפרעוני מצרים העתיקה רומזים כי כבר לפני אלפי שנים התעסקו המצרים בספורט, ביניהם ענפי השחיה ודייג. בין ענפי הספורט האחרים ניתן היה למצוא את ענף הטלת הכידון, קפיצה לגובה והיאבקות. לענפי הספורט העתיקים מפרס, כגון אמנות הלחימה האיראנית זורקהנה, היו קשרים קרובים לאמנות הלחימה. בין שאר ענפי הספורט שמקורם בפרס, ניתן למנות את הפולו ואת הדו-קרב של שני אבירים על סוסים הנקרא ג'וסטינג.
מגוון רחב של ענפי ספורט התבססו בתקופת יוון העתיקה. הנפוצים שבהן היו היאבקות, ריצה, אגרוף, קפיצה למרחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס ומרוצי מרכבות. מגוון זה מצביע כי התרבות הצבאית של יוון, כמו גם בשאר התרבויות, השפיעה על התפתחות הספורט ולהפך. המשחקים האולימפיים העתיקים נערכו כל 4 שנים ביוון העתיקה, בכפר קטן בפלופוניסוס הנקרא אולימפיה על שם האלים היוונים שגרים באולימפוס.
בניגוד לגישה היוונית שראתה בספורט חלק מחינוכו של האדם ומצאה בו הקניית ערכים חינוכיים ומוסריים הגישה הרומית לגבי הספורט הייתה פרקטית ופרגמטית בהרבה. הרומאים ראו בספורט כמכשיר להכשרת חיילים טובים יותר. עדות לכך ניתן למצוא בשמו של הספורט - מחוץ (dis) לשער (porta) העיר, הרומאים לא ראו בפעילות הספורטיבית חלק מתרבות הפנאי של הקהילה ודחפו אותה אל מחוץ לגבולות העיר. זאת ועוד, בעוד שהספורט ביוון הקדומה הוגדר כ"אגון", היינו תחרות, הדגישו הלטינים את הביטוי "לודי", שמשמעו משחקי שעשועים. שוני לשוני זה משקף את הגישה השונה לפעילות הגופנית בשתי התרבויות הנידונות. כלומר היוונים הדגישו בספורט את המתחרים והלטינים - את קהל הצופים.
הפעילות הספורטיבית הפכה להיות במידה הולכת וגוברת למאורגנת ומסודרת מתקופת האולימפיאדה העתיקה ועד המאה הנוכחית. פעילויות שהיו הכרחיות להשגת אוכל ולהישרדות, הפכו להיות פעילויות סדירות המתקיימות לבידור או תחרות, כגון ציד, דיג וגננות. המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני יצרו עלייה בשעות הפנאי ואפשרו עלייה בענפי ספורט שמיועדים לצפייה, הפחתה במובחרות בענפי הספורט השונים ונגישות גדולה יותר. מגמות אלו נמשכו ואף גברו בעקבות ביאת תקשורת ההמונים ותקשורת גלובלית. המקצוענות הפכה להיות שכיחה ובכך הוסיפה לעלייה בפופולריות של הספורט. כמו כן, המקצוענות אפשרה לקחת הפסקה מחיי השגרה או מיום עבודה קדחתני במיוחד או להקל על מתחים בלתי רצויים.
